יש הרבה אנרגיה בהתחלה. רעיונות, מחשבות על מה יהיה, התרגשות מהרגע שבו סוף סוף נעלה משהו. ואז הסרטון באוויר, והראש מתחיל לבדוק: כמה ראו? מי הגיב? האם זה עבד?
אני מכיר את המשיכה הזאת למספרים. גם אחרי שנים של יצירה, סרטון שמצליח יכול להרים אותי, וסרטון שקט יותר יכול לגרום לי לשאול מה קרה.
אבל התמדה ביצירת תוכן קשורה גם ליכולת להמשיך בתוך השינוי הזה. למצוא דרך ליצור כשאין בכל פעם התרגשות גדולה מבחוץ, ובמקביל לתת מקום לחיים ולמה שקורה בתוכנו.
ההשוואה יכולה לשנות את כל החוויה
בתחילת הדרך שלי הייתי מסתכל על יוצרים בחו״ל. חשבונות גדולים, קהלים רחבים ותוכן שנראה כאילו הוא מגיע ממערכת שלמה. אני הייתי יושב לבד, כותב, מצלם ומנסה להבין איך להתקדם.
קל היה להסתכל על הפער ולהרגיש שאני עושה משהו לא נכון. אבל בתוך ההשוואה נעלמו הרבה פרטים: כמה זמן הם כבר יוצרים, למי הם פונים ואילו משאבים עומדים לרשותם.
עם הזמן הבנתי כמה ההשוואה הזאת משפיעה על האופן שבו אני רואה את העבודה שלי. אפשר ללמוד מיוצר אחר ולקבל ממנו השראה, וגם לזכור שהתנאים והדרך שלנו שונים.
מה קורה אחרי סרטון שהצליח במיוחד?
אחד הדברים שפגשתי שוב ושוב הוא השינוי בציפייה. סרטון אחד מקבל הרבה תשומת לב, ופתאום הוא הופך לנקודת ההתייחסות לכל מה שבא אחריו.
התוצאה היא שסרטון שהייתי שמח בו קודם יכול להרגיש מאכזב. היצירה עצמה לא בהכרח השתנתה. הציפייה שלי ממנה עלתה בבת אחת.
כשכל פרסום נמדד מול השיא, קשה ליהנות מהרגעים הרגילים של העבודה. ויש הרבה רגעים כאלה: רעיון שמתגבש, משהו שמספרים טוב יותר, מפגש קטן עם אדם שהתוכן היה רלוונטי עבורו.
גם לזה יש מקום בדרך של יוצר. תשומת הלב מגיעה בעוצמות שונות, והמספר לבדו לא מספר הכול על מה שיצרנו.
כמה מקום היצירה תופסת בחיים שלך?
לצלם ולהעלות תוכן דורש זמן ותשומת לב. גם לבדוק כל הזמן מה קורה סביבו דורש אותם. כשהגבול ביניהם מיטשטש, לפעמים מרגישים שעוסקים בתוכן כל היום, אף שבקושי נשאר מקום ליצור.
אני מכיר את התחושה הזאת. במשך השנים למדתי שיש משמעות גם למרחק מהרשתות, למפגשים ולחיים שמהם התוכן בכלל נולד.
היכולת להמשיך קשורה בעיניי גם להתאמה בין היצירה לבין החיים שאתה רוצה לחיות. מסגרת שלא משאירה לך אוויר עלולה להיות קשה להחזקה, גם אם בהתחלה היא נראית מרשימה.
לפעמים עצירה היא חלק מהדרך
הייתה לי תקופה שבה לקחתי הפסקה ארוכה מהרשתות. במהלכה הבנתי שהשתניתי, ושגם הקול שלי השתנה איתי.
כשחזרתי, הייתי צריך לתת מקום לאדם שאני עכשיו. לחזור ליצור מתוך מה שחי בי באותו שלב, עם השאלות והניסיון שהתווספו בדרך.
זו אחת הסיבות שאני מאמין שיש מקום לבחון מחדש איך יוצרים. התמדה יכולה לכלול התאמות, שינוי בקצב וגם מנוחה. המטרה האישית שלי היא לשמור על קשר עם היצירה לאורך זמן, כשהיא ממשיכה להתאים לחיים ולמה שחשוב לי.
מה נותן סיבה לחזור ליצור?
הסקרנות, הקשר לנושא והמפגש עם אנשים הם חלק מהדברים שמחזירים אותי. כשאני מתעניין במה שאני עושה, יש לעבודה משמעות גם לפני שאני יודע איך היא תתקבל.
זה לא אומר שכל יום מרגיש אותו דבר. יש ימים של רצון ויש ימים שקשה יותר. אבל כשיש קשר לדרך עצמה, אפשר להכיר גם את התקופות האלה ולמצוא בתוכן כיוון להמשך.