לפני ההרצאה הראשונה שלי פחדתי שאף אחד לא יבוא.
מצאתי גג של בר בדרום תל אביב. רציתי לשתף את מה שלמדתי במסעות, אבל כשהתחלתי לחשוב על עצמי עומד שם מול אנשים, הראש הלך ישר לכל מה שיכול להשתבש.
עברתי מאז הרבה דברים. ובכל זאת, הפחד הקטן והמאוד ברור הזה נשאר איתי.
כשאני מדבר על סטוריטלינג, אני חושב גם על רגעים כאלה. על משהו שקרה לך, ועל התחושה שאדם אחר יכול לזהות בו. שם נוצר בעיניי חיבור שממשיך מעבר למידע עצמו.
מה זה סטוריטלינג ביצירת תוכן?
סטוריטלינג הוא האופן שבו נותנים לרעיון או לחוויה צורה של סיפור. בסרטון, בטקסט או בהרצאה, הסיפור מאפשר לקהל לפגוש את הדברים דרך חוויה: מישהו רצה משהו, התלבט, פגש קושי או ראה דבר מוכר אחרת.
כשאנחנו מרגישים משהו בתוך הסיפור, יש לנו סיבה להתעניין במה שיקרה בהמשך. התוכן מקבל הקשר, והאדם שמספר אותו מקבל נוכחות.
במסעות שלי פגשתי מקומות מרשימים מאוד. אבל לא פעם דווקא שיחה או מפגש קטן היו הדבר שהכי רציתי לספר כשחזרתי. היה שם משהו שאפשר לקחת גם לחיים אחרים לגמרי משלי.
למה קשה לנו לזהות את הסיפורים של עצמנו?
אני שומע הרבה את המשפט ״לך יש סיפורים. אתה מטייל בעולם. מה כבר קרה לי?״
אני מבין מאיפה זה בא. כשמסתכלים על החיים שלנו מקרוב, הרבה דברים נראים רגילים. התרגלנו לעבודה שלנו, לאנשים סביבנו, להתלבטויות ולדרך שעשינו.
אבל מי שנמצא במקום אחר יכול לפגוש שם משהו משמעותי. בעל עסק יכול לזהות את הפחד שלי לפני ההרצאה, גם אם הוא מעולם לא הרצה. מישהי שרוצה להתחיל ליצור יכולה להבין את ההיסוס שלפני צעד ראשון, גם בלי לדעת דבר על החיים שלי בדרכים.
המרחק בין העולמות שלנו מצטמצם כשמופיעה תחושה מוכרת.
תוכן אישי יכול לתת משהו גם לאדם שמקשיב
יש הבדל בתחושה שלי כיוצר כשאני עסוק באיך הסיפור יציג אותי, לעומת הרגע שבו ברור לי למה הוא עשוי לעניין מישהו אחר.
כשאני משתף התלבטות, אני מאפשר למישהו לפגוש את הדרך מבפנים. כשהוא מזהה את עצמו בתוך זה, הסיפור הופך להיות רלוונטי גם אליו.
זה נכון גם לתוכן של עסק. מאחורי מוצר, שירות או ידע מקצועי יש אנשים, החלטות וניסיון. סיפור שמחובר למציאות הזאת יכול לעזור לקהל להבין את האדם ואת הגישה שמאחורי מה שמציעים לו.
הפתיחה מביאה אותנו לסיפור. צריך גם דרך להמשיך
בעולם של סרטונים קצרים יש הרבה עיסוק בהוק, במשפט הראשון. ואני מבין למה. אנחנו רוצים שאנשים יעצרו ויקשיבו.
אבל ההמשך צריך להצדיק את תשומת הלב הזאת. כשאני מתחיל סיפור, נוצרת אצל הצופה ציפייה. אם אני מתפזר, חוזר על עצמי או הולך למקום אחר לגמרי, קשה לו להישאר איתי.
לכן סטוריטלינג הוא חלק כל כך מרכזי בעבודה שלי על תוכן. הוא עוזר לתת כיוון לחוויה שרוצים לשתף. להבין מה באמת יש בה, ולספר אותה בצורה שאפשר לעקוב אחריה ולהרגיש אותה.
זה משהו שאפשר ללמוד ולפתח. גם אם כרגע יש לך בראש רעיון טוב, ובכל פעם שאתה מנסה לספר אותו הוא יוצא אחרת ממה שהתכוונת.