בסרטונים הראשונים שלי שמתי משקפי שמש. רציתי להסתיר את העיניים ואת המבוכה. לדבר למצלמה הרגיש לי כמו הדבר הכי מוזר בעולם.
היום אנשים רואים אותי בסרטונים, בהרצאות או בקורס, ומבחוץ זה אולי נראה טבעי. אבל אני זוכר טוב מאוד את ההתחלה. את הרגע שבו המצלמה נדלקת ופתאום הראש מתמלא בכל דבר חוץ ממה שרצית להגיד.
״איך אני נראה? למה אני נשמע ככה? מה החברים שלי יחשבו?״
ביטחון מול המצלמה נבנה אצלי בהדרגה, מתוך שנים של יצירה. המבוכה של ההתחלה לא סיפרה את כל הסיפור על מה שאוכל לעשות בהמשך.
כשאנחנו מדברים וגם שופטים את עצמנו
יש אנשים שבשיחה רגילה יכולים לדבר שעות. להסביר, להצחיק, לספר משהו שקרה להם. ואז מולם מופיעה עדשה, והמשפט הכי פשוט נשמע פתאום מאולץ.
אני מכיר את הפער הזה מעצמי. מול המצלמה הייתי עסוק גם במה שאני אומר וגם באיך אני נראה כשאני אומר אותו. כאילו תוך כדי שיחה יושב לידי מישהו ומעיר על כל מילה. והמישהו הזה הוא אני.
בתוך כל הביקורת הזאת קשה להרגיש נוכח. קל להסיק ״אני פשוט לא טוב מול מצלמה״, עוד לפני שהיה לנו זמן להתרגל לחוויה.
הפחד ממה יחשבו מוכר גם לי
האנשים שאנחנו מדמיינים בקהל הם לפעמים דווקא אלה שאנחנו כבר מכירים. חברים, משפחה, אנשים מהעבודה. המחשבה שהם יראו אותנו מנסים משהו חדש יכולה להרגיש חשופה מאוד.
זה היה חלק מההתחלה שלי. גם הסרטונים עצמם היו רחוקים ממה שרציתי: רועדים, ארוכים, לפעמים מבולגנים. היה לי הרבה ללמוד.
מה שהחזיק אותי היה הרצון לשתף את המסע. רציתי שאנשים יכירו מקומות, יעזו לצאת לדרך ויראו שאפשר לחיות בעוד דרכים. כשהרצון הזה היה ברור לי, היה לי בשביל מה להמשיך גם כשלא אהבתי כל דבר שיצא.
אפשר להיות טבעי גם בלי להיות מוחצן
יש סגנונות שונים של נוכחות מול מצלמה. מישהו מדבר בשקט וגורם לך להקשיב. מישהי מביאה אנרגיה והומור. מישהו אחר משתף במחשבה פשוטה, ואתה מרגיש שאתה מכיר אותו.
בעיניי, טבעיות קשורה להתאמה בין האדם לבין הדרך שבה הוא מדבר. כשאנחנו מנסים לאמץ אנרגיה שלא מתאימה לנו, המאמץ הזה מורגש גם אצלנו.
יש מקום לקצב שלך, לשפה שלך ולאופן שבו אתה מספר דברים. אפשר לפתח אותם ולהיות ברורים ומעניינים יותר, תוך שמירה על מה שמרגיש לך אמיתי.
יש דרך בין מבוכה לבין נוכחות
גם אחרי הרבה שנים אני עדיין מרגיש לפעמים חוסר נוחות מול מצלמה. עם הזמן למדתי לזהות אותו, ולהבין שאני יכול ליצור גם כשהוא נמצא שם.
בתהליך הזה התחלתי לחשוב יותר על האדם שמקשיב. מה הוא יכול לקבל ממה שאני משתף? למה הסיפור הזה חשוב לי? המחשבות האלה החזירו משמעות לרגע שבו אני מצלם.
זה אחד הדברים שהכי חשובים לי בקורס: לתת מקום גם לצד האנושי של יצירת תוכן. לידע שלך, לרצון להביא את עצמך, ולמה שקורה לך כשהגיע הזמן להדליק מצלמה.